המאמר
עוסק בהשפעת תבניות המח על היכולת להצליח ואף להצטיין.
מבוסס
על התנסות אישית שלי בטיפול בילדים ומבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז וטונוס נמוך של
השרירים. בהתבסס על שיטת מוח אחד, שיטת פאולה וקנסיולוגיה חינוכית.
לטענתי
יש קשר בין אונת המח הדומיננטית, העין, האוזן, היד והרגל הדומיננטיות לבין הצלחה
בלימודים ובכל תחום. בנוסף לנושא ההבשלה: קריאה וכתיבה – מבשיל בגיל מסויים, שונה
כמובן בין ילד לילד ואין צורך ללמד קריאה וכתיבה! מספיק שיהיו ספרים או חומרים
כתובים בסביבת הילד. אותו הדבר נכון לכל תחום, מתמטיקה, מוסיקה, שפות וכו' אם יש
נגישות לחומרים והם מקיפים אותך, ברגע שהמוח מבשיל הוא יודע הכל. כמובן שחייבת
להיות חשיפה מגיל לידה להתפתחות הנויירונים המתאימים.
ניתן
ליצור לכל ילד או אדם מבוגר – "חרק דומיננטיות" – בדיקה של דומיננטיות
במוח, בידיים, באוזניים וברגליים.
כאשר
אונת המח הקדמית השמאלית (מח שמאל) דומיננטית, בנוסף לעין או אוזן ימין
דומיננטיות, קל להצטיין בלימודים, בעיקר בראשית הדרך (כיתות א' וב').
כאשר
אונת המח הקדמית הימנית (מח ימין) דומיננטית ואין הצלבה עם עין או אוזן
דומיננטיות, קשה לשמוע, קשה לראות וקשה להצטיין בלימודים.
מכיוון
שאני מטפלת בשיטת פאולה, שיטת התעמלות המחזקת את השרירים, הגיעו אלי במשך השנים
ילדים רבים בשל טונוס (החזקת שרירים) גבוה או נמוך של השרירים, כלומר או ששריריהם
היו רפויים מדי או שהיו נוקשים מדי.
כאשר
בנוסף לתרגילים ב"פאולה" בדקתי את "חרק הדומיננטיות" שלהם, כלומר
איזו אונה דומיננטית במח הקדמי, איזו עין, אוזן וכו'.
ב95%
מהמקרים כל הדומיננטיות הייתה בצד ימין של הגוף, האונה הקדמית ימנית, עין ימנית,
אוזן ימנית, יד ימין ורגל ימין. בשני מקרים בלבד הייתה דומיננטיות של הצד השמאלי
בלבד.
כיוון
שלא הייתה הצלבה בין העין לאונת המח, נשלחו הילדים לבדיקות ראיה, אך נמצא שראייתם
תקינה. רובם נשלחו גם לבדיקות שמיעה, אך שמיעתם נמצאה תקינה.
כולם
היו אינטלגנטים מהממוצע, אך נתפסו כטיפשים או חסרי יכולת.
השרירים
שלהם נמצאו בטונוס נמוך ובדרך כלל הם נשמו מהפה, כך שהלסת נשמטה למטה, עובדה
שהוסיפה לתדמיתם כטיפשים.
לעומתם
ילדה שהגיעה בשל בעיות אלרגיה שונות, הייתה בעלת דומיננטיות של אונה ימנית, עין
שמאלית, אוזן שמאלית ורגל שמאלית. כתבה ביד ימין, אך יכלה לכתוב גם ביד שמאל.
לילדה זו לא היו בעיות באחזקת השרירים וכמובן שנתפסה ע"י הסביבה כמחוננת.
בגיל 6 הבינה מה זה מעלות ושברים, בלי שום בעיה לאחר הסבר קצר.
הילדים
בעלי הדומיננטיות הימנית התקשו לחשוב בצורה מסודרת ועקבית (בעיני המבוגרים), התקשו
בראיה ובשמיעה, בשל חוסר ההצלבה עם אונת המח הקדמית התקשו לעבד את החומר ולקלוט
אותו. כל התנועתיות שלהם הייתה שונה, גם בשל חוסר ההצלבה בין היד והרגל לאונה
הקדמית.
כמובן
שאם נוספה לזה גם הבשלה מאוחרת של קריאה וכתיבה או מתמטיקה, הוגדרו הילדים כבעלי
הפרעות קשב וריכוז.
בנוסף
מה שקורה במצב כזה הוא שכבר בבית התינוקות, המבוגרים הסובבים אותם נתנו להם משוב
שלילי לגבי הצלחתם. ילדים אלו שמעו כל הזמן: הוא לא זוחל כמו שצריך, הוא לא שומע,
הוא לא רואה וכו'.
העובדה
שדווקא האונה הימינית הייתה חזקה, הקשתה עליהם להסתיר או לחפות על מצבם. בעלי
הדומיננטיות השמאלית בכל האברים סבלו פחות כי יכלו לבצע הוראות בצורה עקבית ובכך
להסתיר את הבעיה.
אלו
שהגיעו לכיתה א', התקשו במיוחד ללמוד לכתוב ולקרוא, בשל שיטת הלימודים המכוונת ללאונה
השמאלית (פירוק המילה להברות בשיטת דגנית שניר) גם אם הקריאה והכתיבה כבר הבשילה.
בשעורי
העזר המשיכו איתם באותה שיטה במקום ללמד אותם אוריינות (שיטה המתאימה לאונה הקדמית
הימנית). לעומתם בבתי הספר שהשתמשו באוריינות בלבד יצרו בעיה אצל בעלי האונה
השמאלית הדומיננטית.
אחת
הבנות הפרטיות שלי, בעלת מח ימין, ידעה כבר בגן לזהות את כל שמות הילדים כתובים
ולקרוא מילים רבות. מרגע שהתחילה ללמוד בכיתה א', לא הצליחה לפרק את ההברות
והפסיקה לקרוא לגמרי, לקח לה כמה חודשים לחזור לקרוא ובקושי גדול. לצערי הרחיק
אותה מהקריאה וקריאה נתפסת אצלה כחוויה שלילית.
העבודה
עם הילדים התמקדה בהפעלת המח החלופי, כלומר הפעלת אונת המח הרצסיבית (הלא
דומיננטית). הילדים תפסו את העניין מיידית והחלו להעזר בתרגילים בכיתה ובכל תחום
בחייהם.
בשלב
זה נותר רק לחזק את ביטחונם העצמי ולשחרר את המתח על התדמית השלילית שלהם, בעזרת
שיטת מוח אחד.
השרירים התחזקו כמו מעליהם ברגע ששינו את התפיסה לגבי עצמם וקיבלו חיזוק חיובי
בקשר ליכולתם להצטיין ולהצליח.
כדאי
לדעת שאיינשטין התחיל לדבר בגיל שלוש ונחשב לתלמיד בעייתי וכל "בעייתו"
היתה מח ימין חזק מדי! הוא אמר "כולנו גאונים, אבל אם תכריחו דג לתפס על עץ
תחשבו שהוא אידיוט". כך בדיוק
מרגישים ילדים ונערים רבים במערכות החינוך שלנו, כבר מהגן ואולי לפני.
הבן
שלי שהתחיל לדבר בגיל שנתיים וחצי ולפני זה לא אמר מילה, נשלח מיד לטיפול בהפרעות
בדיבור עד שהסתבר שהטיפול מעקב את השיפור בדיבור.
כמו כן התקשה בגיל 5.5 לחבר 4 ועוד 4 ונשקל
להשאיר אותו עוד שנה בגן. לאחר שהצעתי שישאלו אותו כמה גלגלים יש לשתי מכוניות
ביחד וענה מיד – שמונה, עלה לכיתה א'...
המערכת
ממהרת לשפוט ולאבחן את הילדים לפי יכולת הלמידה של האונה השמאלית הקדמית שלהם
ומתעלמת מאופן תפקודו של המח והחשיבות הרבה שיש להצלבות ולהבשלה בתפקוד המח.
לסיכום
לפני שאומרים על ילד או אדם בוגר "הוא קשה תפיסה" כדי לבדוק את חרק
הדומיננטיות שלו ולבדוק את יכולותיו האמיתיות לפני ששופטים אותו. ולפני שאנחנו
שופטים את עצמנו.
כדאי
להבין שעצם הדיבור השלילי גם ליד תינוק בן יומו, גורם לחולשה של השרירים ומגביר את
הקושי. דיבור חיובי מחזק את השרירים והיכולות של כל אחד!
אני
ממליצה לאנשי חינוך והורים ל השתלם בנושא ולקבל כלי חשוב בהתבוננות ובקידום הילדים בכל גיל.
שמעתי
על ילדה שכבר בגיל שלוש חשבו לתת לה ריטלין ועל כיתה ח' של 35 נערים/ות ש-17 מהם
קיבלו ריטלין.
אין לי שום דבר נגד ריטלין ואני בטוחה שחומרים
שונים יכולים לעזור במקרים מסויימים, אבל נדמה לי שעדיף במקום או בנוסף לנסות
לפתור ע"י תרגילים ושחרורי מתח בשיטת פאולה, במוח אחד וקינסיולוגיה.
ותמיד
להיות זהירים מאוד בקיטלוג הילדים!
המח
של כולנו מאפשר לנו לעשות הכל, צריך רק להפעיל אותו נכון!
רחל רודין
WWW.POBSJ.COM
rachelr@mh.org.il
052-3796989
