את אתי הכרתי בעת טיול לחרמון וזו הייתה אהבה ממבט ראשון.
נפגשנו כמעט מידי יום. באחד הערבים ישבנו על ספסל בגן בנימין שבחיפה לשוחח ולהכיר זה את זו .
לספר ער עצמינו בגלוי לב. ושמחנו מאד שכך היה.
הזמנתי את אתי להכיר את הורי ביקנעם. ונסעתי ליבניאל לפגוש את הוריה של אתי .
לאביה של אתי היה תחביב שאותו אהבתי ולמדתי הכנת ליקרים ויינות שיכר מפירות וירקות.
בשנת 1969 נישאנו וגרים עד היום ביקנעם, בשכונה הוותיקה, בבית קטן אותו שיפצנו יחד.
טיפחנו את עצי הפרי, שגדלו פרא בחצר וגידלנו ירקות וגינה פורחת.
עסקתי בתחביב של הכנת יינות שיכר במשך 35 שנים.
את המשקאות שהכנתי שתינו עם חברים שיחד שרנו שירי ארץ ישראל.
בשנת 1999 החלטנו להפוך את התחביב לעסק. שם עבדנו יחד אני בייצור ואתי בשיווק.
אתי עבדה במרץ רב ובזכותה, הגיעו ליקב אורחים וקבוצות מכל רחבי הארץ. והיקב הפך לשם דבר
בתקשורת, ששיבחו את המוצרים ובעיקר את הזוגיות המיוחדת שלנו.
אך היו גם זמנים קשים של פיגועים, להם נוספה מלחמת לבנון. ומבקרים לא הגיעו ליקב.
על אף הקשיים הבירוקרטים והכלכליים לאורך כל הדרך שלעיתים איימו למנוע את הגשמת החלום רק בזכות האהבה והקשר המיוחד בנינו,
הצלחנו להתגבר על כל הקשיים,לשם החזקת היקב בתקופות הקשות, נאלצנו למכור את הבית, כדי להציל את היקב.
זאת הייתה אחת ההחלטות הקשות שקיבלנו. עם הרבה לבטים קשים.
הקשר החזק בנינו, בנוי על אהבה, הבנה הדדית והחלטות משותפות.
ידענו שלא כל עניין צריך להפוך לוויכוח צריך לשבת ללבן את הדברים.
ולהכניס את השמחה הצחוק והאושר לתוך הזוגיות.
מחמאה, מילה טובה, פרח קטן מהגינה ומכתבי אהבה והוקרה. מקשטים כל פינה בבית.
קל מאד להבין, מה זה עושה לבת הזוג.
לשמור על אחדות ואושר במשפחה. על יד מפגשים משפחתיים בשבתות חגים ואירועים.
זה מאד חשוב לדור ההמשך.
ביקב עבדנו כ 20 שנים. לפני כשנתיים פרשנו לגמלאות.
בימים אלה אנו חוגגים 50 שנות נישואים ומתגאים ב ארבעה בנים וארבעה נכדות ונכדים.
וכיום אנו מעבירים הרצאות וסדנה בסלון. ללימוד ליקר ביתי.
הרצאה וסדנאות להכנת ליקר ביתי באזור הצפון, יוקנעם,קרית טבעון
