פחד בושה וכסף (זמן קריאה 3 דק')
*המסמך מיועד לנשים וגברים כאחד למרות היותו מנוסח בלשון נקבה
האם יש לי בושה סביב כסף?
האם אני קונה דברים שאני לא יכולה להרשות לעצמי?
האם אני בחוב וממשיכה לקנות דברים לא הכרחיים?
האם אני נדיבה ומשלמת על כולם?
האם אני עוסקת כל היום בכמה אחרים מרוויחים?
בכמה דברים עולים?
האם יש לי כסף ואני מתביישת בזה?
האם אני עסוקה באיך אני נראית מבחינה פיננסית
ואיך אחרים רואים אותי?
אם עניתן כן על כמה מהשאלות, אולי יש לכן
"עניין" סביב כסף....
עד כמה אנחנו באמת קשובות למצבינו הכלכלי?
עד כמה אנחנו מונעות ממקומות לא מבוררים לעומת
מקומות "בוגרים" ?
סביב כסף יש כל כך הרבה "עניינים",
שאנחנו אפילו לא מודעות עד כמה אנחנו מנוהלות. נמשיך להיות מנוהלות כל
עוד לא נהיה כנות עם עצמינו וכל עוד לא ננסה לברר מה שורש העניין.
למה? למה בעצם יש כל כך הרבה בושה ופחד
סביב הנושא הזה?
את עיקר החינוך שלנו קיבלנו כילדים. בין אם בבית או מהסביבה. בין אם
בצורה ישירה (מה שחווינו אנחנו) ובין אם בצורה עקיפה (ממה שראינו). כילדים, אנחנו
סופגים פחות או יותר הכל ללא אבחנה, בין אם זה טוב או לא, בין אם זה מועיל או לא,
ובין אם זה נכון או לא.
מה למדנו בבית?
האם היה כסף בבית? איך ההורים שלי התנהלו מול זה? איך ההורים שלי
התייחסו לכסף? האם דיברו על כסף? האם
קיבלתי כסף כיס? מתי ובאילו נסיבות התחלתי להרוויח כסף? כמובן שהמסר יכול היה להיות
מוסתר, הרי ילדים מומחים לזהות מסרים נסתרים. אולי אמא ניסתה להשרות ביטחון, אבל
בתוך תוכה נלחמה ב"שדים הישרדותיים" משלה. אולי אבא ניסה להיות עליז,
אבל בתוך תוכו נאבק לשמור על מקום עבודה יציב.
מה שמעתי או ראיתי במשפחה המורחבת שלי?
מה היה ה"סיפור" בשושלת שלי? האם היה עוני? רעב? כסף רב?
הפסדים?
מה למדנו מהסביבה?
מה הסביבה אמרה עלינו? איך הם התייחסו אלי או למשפחה שלי? איך החברים
שלי התייחסו לכסף? מה חשבתי על זה?
לעדה שלנו ולדת שלנו יש המון התייחסויות לכסף. מה המסר שקיבלתי שם?
יש כמובן גם התייחסות למגדר, יש שגדלות עם תפיסה שנשים לא אמורות
לעבוד או להרוויח, או בכלל להבין בכסף.
גם בבגרות שלנו אנחנו "אוספות" חוויות שמשפיעות עלינו:
מה הסביבה שלי דורשת ממני: לעבוד בעבודה "מכובדת"? להרוויח
הרבה כסף? מה אנשים חושבים או אומרים על צורת החיים שלי - באיזה אוטו אני נוהגת?
איפה אני גרה? האם הדירה שלי בבעלותי? האם התחתנתי עם אדם "מצליח" או
"מפסידן"?
אם יש לי ילדים: האם אני עוסקת בפיצוי רוב הזמן? האם נעים לי להגיד
להם "אני לא קונה, זה יקר"? האם אני מתביישת "עבורם"?
הפער בין המצוי לרצוי בדרך כלל גדול. איך דמיינתי את החיים שלי ואיך
הם נראים היום בפועל? מה חשבתי שאעשה כשאהיה גדולה לעומת מה שאני עושה בפועל?
אז מה עושים עם כל השאלות הללו? ומה זה בכלל נותן לעסוק בהן ?
האמת העגומה היא, שכל עוד לא נעסוק בהן, נמשיך להיות מנוהלות. אנחנו
רוצות לשנות את המציאות שלנו, ולא מצליחות. המחשבות והתפיסות מנהלות את חיינו, ולא
טוב לנו.
"מה שנצליח
לשנות בתוכינו, ישנה את המציאות החיצונית שלנו."
~ פלוטרכוס ~
למי שרוצה מציאות אחרת, אני מציעה בשלב ראשון לענות על השאלות הללו.
לאחר מכן, אני מציעה לשבת כל יום 20 דקות ולכתוב. לכתוב כל מה שעולה בהקשר של כסף/עבודה/הגשמה
עצמית. תתחילו להציף למודע את כל אותם מקומות, זה בפני עצמו עושה סדר גדול בתוך כל
הבלאגן.
אילנית כהן
"בואו נדבר כסף"
