"בכמה תשלומים?" – (זמן קריאה 4 דקות)
בכל פעם שאנחנו מגיעים לקופה, זה מה שאנחנו שומעים. המשפט שגור בפי כל
המוכרנים באשר הם. אנחנו לא מופתעים מרצף המילים האלה. הוא סטנדרט. כמו מה נשמע?
ואיך הולך?
זה לא קיים באף מקום אחר בעולם.
מפתיע, לא? שאנחנו, בארצנו הקטנטונת, פיתחנו שיטה להגברת הצריכה
הפרטית לפני האמריקאים?!? הרי הכל העתקנו מאמריקה.
איך זה יתכן?
בחו"ל מקובל לקנות הכל בתשלום אחד. בקופה לא ישאלו אותנו לעולם
"בכמה תשלומים?". אם בסוף החודש לא יהיה לנו מספיק כסף לשלם, חברת
האשראי תפרוס את התשלום ונשלם ריבית גבוה מאוד. השיטה הזו, משמשת סוג של בלם עבור
הצרכן האמריקאי הממוצע, מכיוון שהוא משלם בפועל את המחיר המלא ברגע הקניה, שלא כמו
בקניה בתשלומים. הרי זה הרעיון, כשאנחנו קונים בתשלומים אנחנו לא משלמים את המחיר
המלא בזמן הרכישה. הרכישה הופכת קלה יותר ואפשרית יותר עבורנו.
בואו ננסה להבין מה עומד מאחורי השיטה ה"גאונית" הזו של
פריסת כל קניה לתשלומים, ולמה היא בעצם הורסת לנו את החיים ולא הופכת אותם לגן עדן
אחד גדול.
למה זה טוב?
זה מעולה לכלכלה – על מנת שתהיה כלכלה בריאה, צריך שאנשים יקנו ויצרכו,
כי כשאנשים קונים וצורכים, אז הסוחרים והיצרנים מוכרים יותר. זה יותר מיסים - על
יבוא, על רווחים, על מע"מ. זה יותר מקומות עבודה - כי מפעלים גדלים, חברות
מתפתחות...
זה מאפשר לנו לחיות ברמת חיים שרק חולמים עליה! גם אם אין לנו כסף,
נוכל לקנות דברים (מזולים עד יקרים), לטוס לחופשות, לפנק את עצמינו ואת אהובינו
במתנות בלי סוף.
אז איפה הבעיה?
אנחנו חיים במציאות שקניה בתשלומים זו נורמה, כך אנחנו מתנהלים וכך
אנחנו מגדלים את ילדינו. הדור שלי (גילאי 50 בערך), עדיין זוכר מהבית איך אנחנו גדלנו.
לא היה מושג כזה "תשלומים". אם לא היה מספיק כסף, ההורים לא קנו לנו. ידענו
שאם אנחנו רוצים משהו, נצטרך לחכות. לחסוך. ואולי אפילו לוותר. המון קרה מאז ועד
היום והמצב השתנה מהקצה אל הקצה.
מאוד קל להיקלע לחובות. הפיתויים אינסופיים וכולם מציעים לנו אשראי:
1. חנויות - ע"י
שהם מציעים לכולנו לקנות בתשלומים, ללא בדיקה אם יש לנו בכלל מאיפה לשלם.
2. בנקים - שנותנים לנו
מסגרת, וגם נותנים לנו לחרוג ממנה והם כמובן נהנים מריביות גבוהות במיוחד כתוצאה מכך.
בנוסף, נוכל לקבל גם הלוואות.
3. כרטיסי האשראי - שישמחו
לפרוס לנו לתשלומי קרדיט ולגבות ריביות גבוהות. הם גם ישמחו לתת לנו הלוואות,
כמובן.
4. גופים פיננסיים
שישמחו גם הם לתת לנו הלוואות.
5. חברות ליסינג, שימכרו
לנו רכבים בפריסה נוחה לתשלומים, עם ריביות גבוהות במיוחד.
"כל פעם שאתה מלווה
כסף, אתה גונב מהאני העתידי שלך".
~ נתן מוריס ~
אגב, מי שקונה בתשלומים, כבר כנראה יודע שזה לא תענוג גדול. כל חודש
לראות כל כך הרבה שורות בתדפיס שכתוב בהן "תשלום 1 מתוך 8", "תשלום
3 מתוך 10", "תשלום 2 מתוך 3". זה עושה סחרחורת, וזה עושה רע
ובלאגן בראש. "עד מתי?", "מתי זה יגמר?", "מה, אני עדיין משלמת על החופשה הזו שמזמן
שכחתי?!?!?". אנחנו אפילו לא יודעים בכמה כל הקניות האלה יסתכמו בסוף החודש.
כל חודש אנחנו מופתעים ומאוכזבים מחדש. ובגלל זה, רבים אפילו לא פותחים את המעטפות
ומסתכלים.
כן. קניה בתשלומים זה
חוב לכל דבר.
אז זה אולי מתחיל בקטן, רק פורסים כמה רכישות לתשלומים. אבל מהר מאוד התשלומים
מקניות שעשינו הופכים להיות רוב ההוצאה החודשית שלנו היום, וכבר אין
לנו מאיפה לשלם על ההוצאות החודשיות השוטפות שלנו. אז אנחנו פורסים את החוב לתשלומים,
ואז גם לוקחים הלוואה לשלם עליהם. וחוב סוגר חוב, והריביות רק הולכות וגדלות.
מתוך מחקר שנעשה, בעשור האחרון משקי הבית הגדילו
את ההלוואות שלהם לצריכה פרטית[1] ביותר מפי
שתיים. מצד שני, ההכנסות נטו למשק בית עלו באותה תקופה רק ב-50%. זאת אומרת,יותר חובות עם פחות יכולת להחזיר אותם! ובשורה התחתונה, יותר משקי בית
ביותר חובות. והמצב רק יחמיר, מהסיבה הפשוטה שנכנסות עוד חברות פיננסיות לשוק,
שיהיו מוכנות לתת לנו עוד אשראי לכסות את החובות.
רק
מי שחי בחוב מבין שהחלום הורוד המדומה הזה ששוק האשראי מנסה למכור לנו, הוא בעצם
חלום בלהות.
זה סיחרור שרק מושך אותנו מטה ונראה שאין מוצא
ממנו.
אז מה עושים? צריך לעשות תוכנית הבראה. בפעם הבאה שמציעים לכם לפרוס
לתשלומים – להגיד "לא, תודה." ובנוסף...
כפי שנערה סיכמה באחת ההרצאות שלי: "אם אין – לא קונים".
