באופן אינטואיטיבי במהלך חיינו אנחנו יוצרים עבור עצמנו המון סוגים של עוגנים. הפילוסוף הסקוטי דיייד יום, במהלך מרתק של ניתוח המחשבה, הגיע למסקנה העגומה שעצם העובדה שאנחנו הולכים מידי לילה לישון בידיעה שלמחרת תזרח השמש, זו מחשבה בלתי רציונאלית. מחשבה זו לגבי הביטחון בזריחת השמש, היא דוגמא לעוגן עוצמתי ביותר בתודעה שלנו. ההוכחה המרתקת של יום הביאה את עמנואל קאנט החביב להתעורר מתרדמתו הדוגמאטית. ובזכות זאת זכינו להולדת מערך המחשבה המרתק, אשר מניע אותנו בשלל פני החיים גם היום, ויוצר הבחנה והפרדה בין התפיסה האנושית לבין ״הדבר כשהוא לעצמו״ בלשונו של קאנט. אופן מחשבה זה בפני עצמו הוא כלי עוצמתי מאוד לשם התמודדות עם חרדות ובבודהיזם עושים בו שימוש משחר ימי הבודהא.
אבל, למרבה הצער, או אולי לא, כאשר אנחנו מצויים בסחף החרדה, מעט מאוד אם בכלל ניתנת לנו גישה לצד האנאליטי של המוח שלנו על מנת להכיר במרווח הקיים בין התפיסה שלנו לבין המציאות, תהא זו אשר תהא. עמנואל קאנט החביב קיים בשגרת יומו שלל עוגנים אשר איפשרו לו להתמיד בכתיבת ספריו ולשנות את פני התודעה האנושית במערב. יש אימרה לגביו שניתן היה לכוון את השעון לפי טיול אחר הצהריים שלו. וקאנט גם מעולם לא יצא מגבולות עיירתו הקטנה, קניגסברג.
הרגלים הם בהחלט כלי עתיר ביכולות על מנת לאפשר לנו לקיים את חיינו במפגש עם החרדה. באופן אינטואיטיבי אנחנו פונים למגוון הרגלים על מנת לעשות זאת. וכך אנו מוצאים את עצמנו עם הרגלי אכילה, הרגלי חשיבה, הרגלי תפיסה, הרגלי אמונה, הרגלי הרגשה. באימון מנטאלי ורגשי וגם ב NLP אנחנו פוגשים חלק מההרגלים האלו ולעיתים בוחרים ליצור בהם שינוי. לעיתים להיפטר מהם לחלוטין וזה קורה רבות כאשר אנחנו מזהים הרגל כלשהו שהפך להתמכרות. כלומר הוא כבר לא מקור למניעת חרדה אלא מקור לחרדה בפני עצמו.
רבות קורה במפגש טיפולי עם הרגלים והתמכרויות, שאנחנו מבררים מהו הצורך עליו אותו הרגל או התמכרות נותנים מענה? צורך יהיה חיובי ומשהו שהיישות שלנו זקוקה לו לשם התפתחות וצמיחה. לא נרצה לסלק את הצורך אלא בעדינות וברכות למצוא לו סיפוק באופן חיובי אל מול ההרגל הממכר שכבר אינו עושה זאת. אבל כאן אני כבר סוטה מהרעיון המקורי של המאמר ונכנסת לרבדים אחרים. הבה נשוב אל שאלת העוגן.
מהו עוגן אם כן?
עגינה, או עיגון בשפת ה NLP, היא פעולה אקטיבית של יצירת חיבורים הן חיצוניים והן מחשבתיים. זאת על מנת ליצור אפקט רגשי רצוי. כפי שאונייה נדרשת לזרוק עוגן לתוך הים באופן אקטיבי, כך גם יצירת העוגן נעשית בים הנפש. אנחנו יכולים ליצור עוגן ע״י בחירה במגע עצמי במקום שרירותי בגופנו ובאופן מכוון מחברים אליו רגש מרגיע כלשהו. אנחנו יכולים גם לקחת את זה כמה צעדים קדימה ולבחור בהרגל מסויים כגון מדיטציה, טיול בוקר, כתיבת תודות, או פשוט הפעולה היומיומית של שטיפת כלים, ובאופן מכוון לחבר את הפעולה הזו לרגש הרצוי. האם זו מניפולציה רגשית? כן בהחלט! אבל מניפולציות רגשיות אינן בהכרח דבר שלילי. יש לנו את היכולת לעבוד עם הרגשות שלנו גם באופן מכוון, אקטיבי ורצוי (בניגוד לפאסיביות שאנו חווים ביומיום שלנו לגבי הופעת רגש כלשהו) ואת היכולת הזו אנחנו יותר ממוזמנים לרתום למען איכות חיינו.
התמונה של היום היא ביטוי לאחד מהטקסים האהובים עליי: כאשר טיילתי בגוקרנה שבדרום הודו גיליתי שמידי בוקר אני רואה ציורי גיר יפים על האדמה שבפתח הבתים של האנשים. כאשר חקרתי בנושא גיליתי כי אלו הם Kolams (לא מצאתי מילה בעברית), סוג של מנדלות אשר עיצוביהן עוברים בירושה במשפחה ואותן מציירות הבנות והנשים של המשפחה מידי בוקר על מנת למנוע כניסת רוחות רעות אל הבית. העוברים ברחוב חייבים לדרוך על ה Kolams ובכך למחוק אותם במהלך היום. כך שמידי בוקר יש צורך לצייר Kolam חדש ובכך גם לבצע טקס רוחני, גם למדוט תוך כדי היצירה, וגם להרגיע את החרדה שמא דווא היום רוח רעה תיכנס הביתה.
מוזמנים להמשיך את שיחתנו
וליצור איתי קשר:
054-7895257
כנסו לפייסבוק שלי
כנסו לאתר שלי
