דמיינו שאתם מדברים עם ילד קטן בן שנתיים שלוש או ארבע. בגיל הזה לכל מילה יש משמעות טרייה עבורנו. אולי אתם יכולים להיזכר מחוויות ראשוניות את עצמכם במפגש המילולי שלכם עם העולם. אני למשל זוכרת כמה לקחתי ברצינות ובפחד את האיסור לחצות ברמזור אדום מעבר חצייה, ואת הרגע מלא התדהמה בו אימא או אבא שלי מיהרו מספיק על מנת שנעבור יחד ברמזור האדום.
למילה בילדות שלנו יש משמעות עצומה. גם כי היא שייכת לעולם המבוגרים ומייצגת את הכוח שיש להם ואין לנו. וגם כי היא עדיין עומדת אצלנו בתודעה המתפתחת כמילה בודדה. אין לה אינספור הקשרים ומשמעויות שונות מתוך התנסויות חיים. יש בה נחרצות מסויימת ובה בעת היא גם ריקה עדיין מהרבה שכבות של עומק שאותן אנחנו צוברים לתוכה במהלך התנסויות חיינו.
המילה כבר כשהיא נהיית חלק מאיתנו, דבר שקורה בשלבי רכישת השפה בינקות, היא למעשה דימוי סימבולי בעל מטען רגשי עצום, ופוטנציאל להכלה של רבדי משמעות שהולכים ונצברים לתוכה במהלך חיינו.
בתהליכי NLP ישנה שימת דגש מיוחדת על מילים. אנחנו נשאלים קודם כל מהי מטרת התהליך. במתן מענה על שאלות אלו אנחנו למעשה עושים עבודה מאוד חשובה עבור התת מודע שלנו. התת מודע שלנו הוא במובנים מסויימים דומה לילד או ילדה שהיינו בגיל שנתיים או שלוש. הוא עדיין אוחז בחווייה מלאת המטען הרגשי של המילה והרבה פחות מושפע ממגוון המשמעויות הרציונאליות והאינטלקטואליות אשר נוספו למילה במהלך חיינו. לצד היכולת האדירה של התת מודע שלנו להפעיל אותנו, ליצור עבורנו שינויים מדהימים בעוצמתם ובקנה המידה שלהם, התת מודע מתנהל בצורה רגשית ובמעמד דומה למדי של ילד קטן הנתון לחסדי הוריו. ההורים בדוגמא זו אינם אלא אנחנו הבוגרים, הרציונאליים, המילוליים ובעלי המטרות בחיינו.
בתהליך בירור המטרה, באופן טבעי אנחנו יודעים הרבה יותר טוב מה אנחנו לא רוצים. מה מפריע לנו. ולמעשה מהי הסיבה שבעטייה הגענו לכאן, לתהליך. ואז במפגשי השיחה הראשונים אנחנו מתחילים להבין יותר ויותר לעומק מהו השינוי המיוחל? מה הוא אמור לחולל בחיי? כיצד אתנהג כשאשתנה? כיצד אחשוב? מה יהיו הרגשות שלי? אנחנו הולכים ומרחיבים, הולכים ופורטים את השינוי עצמו. מזהים אותו, מגלים אותו וחושפים אותו יותר ויותר לעיני המונחה.
תהליך זה של איפיון, הרחבה, דיוק והכרות עם החדש, הוא תנאי הכרחי על מנת לאפשר את הנכחתו של השינוי בחיינו. וכך יוצא שאנחנו מדייקים במילים, משנים את שם הדברים על מנת שיתאימו יותר ויותר לחווייה הפנימית של מה שאנחנו באמת רוצים עבורנו, ומה שלמעשה כבר מעצם ההכרות איתו, מתחיל לקרום עור וגידים בתוכנו ולהתממש יותר ויותר עד שנוכל להבחין בו.
כך גם עם שמו של המדור. מיד לאחר שפירסמתי אותו, לצד ההתלהבות הכנה מהבחירה בשם, היה לי פתאום ברור, שהשם ״על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה״, הוא לא באמת השם שמתאים למהויות של מה שאני מייחלת להביא לכאן בדבריי. זהו שם מושאל מסיפור יפה שאני אוהבת של ריימונד קארבר אשר קראתי לפני שנים רבות והוא נחרת בזכרוני גם בזכות הכותרת שלו, גם בזכות הדימוי של החברים שמשוחחים סביב השולחן, וגם בזכות הבדידות שבו.
מיתרי אהבה הרבה יותר מהדהד את מה שאני רוצה להביא לכאן. יש כאן גם מוזיקה פנימית, וגם תהליכי כיוונון עדינים כמו בויולה, תהליכים מתמידים של כיוון. כלומר של מפגש ותקשורת בין החוץ לפנים, בין הרעיון לרגש, בין המחשבה לחלום, בין אני ואת ואתה, ועוד סוגים מעניינים ובלתי צפויים של מיתרים, מפגשים, מוזיקה ואהבה.
מטרת המדור הזה היא בעיקר לפתוח, לעודד, לטפח ולקדם שיחה. אני רוצה לשמוע את מחשבותיכם. אולי תרצו להתווכח איתי לעיתים, אולי לשאול שאלות, אולי להביע את תפיסת עולמכם, להשלים את דבריי, להרחיב, לתקן, וכל העולה על דעתכם.
שמחה ומתענגת על דרך מעניינת למפגש בין עולמות.
איילת לרמן