האם ניתן לחיות חיים ללא כאבים? ואולי השאלה היא האם אנחנו רוצים חיים ללא כאבים? איזו משמעות החיים יקבלו כאשר נעקור מהם את הכאב? NLP כמו גם שיטות ריפוי רבות נוספות, יודע לרפא כאב. למעשה הוא יודע כיצד לחווט מחדש את המוח שלנו סביב תפיסת הכאב. במדור של היום אכתוב על כך מעט מחשבות מנסיוני בקליניקה. כמו כן מתארח היום במדור אדם יוצא דופן ביכולתיו לרפא כאב, ויליאם ליבינגסטון נטורופת ומתקשר רפואי.
כאב. איזו מילה מונוליטית. המילה כאב יונקת את דמותה מדמות האב. פרוידיאני משהו, לא? כשילדתי את בני השני, ידעתי שהפעם אלד ללא אפידורל. רציתי לעשות זאת עם בכורי אבל הכאב היווה חומה אינסופית שלא הצלחתי למצוא דרך לעבור אותה. הפעם, בעודי יודעת על בשרי, שללדת זה דבר אפשרי, וגם שזו לידתי האחרונה, רציתי להתנסות בחווייה הזו ולהכיר את גופי בכל קשת יכולותיו ותחושותיו. הכאב היה אדיר, ארוך, בלתי נגמר לאורך צירים של 13 שעות. ובכל ציר פגשתי אותו מחדש: הכאב ממוטט אותי, מביא אותי לקצה גבול הסיבולת שלי, ואז נוצר בי משהו חדש שהוא גדול יותר מהכאב ומסתכל לכאב הישר בלבן של העיניים, מתרומם מעליו ואני יוצאת גבוהה יותר משהייתי לפני כן. וכך שוב ושוב ושוב ושוב. והמסע והמפגש אינם הופכים קלים יותר, אינם נגמרים, אלא מתמידים בעיקשות אינסופית להיות שם, להציב מולי את הגבולות שלי ולפרוץ אותם שוב ושוב. אבל כאב של לידה זו זכות. למרות שהוא מפחיד כטבעו של כל כאב. בכל זאת כאב של לידה טבעית ורגילה זו הזכות לחוות בחיים כאב חסר מעצורים שאין בו כל סכנה, ושהוא אפילו טוב, מקדם את הלידה ומביא חיים.
ב-NLP ישנה טכניקה שמכונה ״הרופא הפנימי״. בטכניקה זו עושים שימוש כאשר סובלים מכאבים פיזיים שקשורים בפציעה, מחלה, או שהם פשוט נוכחים ללא מענה. הטכניקה מלמדת את המונחה לשוחח עם התת מודע באמצעות הסימפטום הפיזי של הכאב. כך יוצא שהכאב הופך לשגריר שמתקשר ומעביר מסרים בין המודע לתת מודע. לפני כשנתיים טיפלתי במונחה לאורך תקופה בנושא טראומה. הטיפול היה מוצלח והיא חוותה שיפור מתמיד. באמצע תקופת הטיפול היא התלוננה על פצע כואב בקרקפת ממנו היא סובלת כבר כמה חודשים ללא כל שיפור. היא עברה את טכניקת הרופא הפנימי ובסופה התת מודע הסכים על ריפוי הפצע תוך שבועיים. ואכן תוך שבועיים התרחש הריפוי. ריפוי מעניין מאוד שלא דומה לריפוי האוטומטי של הגוף את פצעיו, אלא יותר כמו משהו פנימי שהגיע להסכמה סביב ביטוי הפצע ולפתע מפסיק את האחיזה בו. הפצע נעלם לגמרי כעבור שבועיים נוספים, אבל השינוי המהותי התרחש בו בדיוק כפי שהתת מודע סיכם עליו עם המונחה, כעבור שבועיים מהטכניקה. במקרה אחר בו העברתי את הטכניקה לאישה מבוגרת, התת מודע סירב בכל תוקף לאפשרות ריפוי. הוא הסכים ללכת כברת דרך, אבל חזר וטען בפני המונחה שאין לו את היכולת לרפא את הפגיעה. גם היא נירפאה כעבור זמן מה, התהליך שלנו עזר לה להגיע לטיפול אחר מהסוג אליו נזקקה.
לעיתים הכאב הוא התגלמות גופנית של צרכים רגשיים של האדם שלא מוצאים ביטוי. בחורף שעבר עבדתי עם אישה שבין השאר סבלה מכאבים עזים סביב הסרעפת והצלעות, וכל יכולת הנשימה שלה הוגבלה מאוד. עשינו תהליך מרגש מאוד שבו המונחה מזהה איזה רגש מתקיים בה כעת ומדווחת על מידת הכאב. מאחר ורגשות אינם נשארים זהים לאורך זמן ויש בהם תנועה מתמדת, היא זיהתה את השינוי המתמיד גם בעוצמת הכאב שחוותה. התהליך איתה נמשך שעה וחצי עד שבשלב כלשהו היא חוותה עצב ולפתע בבת אחת 90% מהכאב התפוגג כמו בועה שהתפוצצה. לאחר מכן היא המשיכה לבחון את עצמה רגשית עוד כמה ימים עד שהגיעה לחוויית כעס אדירה והיא גם איפשרה לו ביטוי באחת ממערכות היחסים שלה. כשחזרה בשבוע שלאחר מכן, הכאב הפיזי נעלם ונשימתה חזרה למצב רגיל ונינוח. במקרה אחר טיפלתי באדם שסבל מפוסט טראומה בעקבות תאונת דרכים והוא חווה כאב כרוני כבר שנים רבות. היתה בו התנגדות רבה לטיפול אבל הוא שב למפגשים ובשלב כלשהו הצלחנו להגיע למפגש ישיר עם הטראומה. המפגש הזה איפשר לו פורקן רגשי עמוק. לאחריו במשך חצי שנה הוא היה במצב חיובי, גם רגשית וגם גופנית. אבל כעבור חצי שנה כאביו חזרו כשהיו. לצערי הוא רק דיווח לי את הדברים האלו ובחר לעצור את התהליך לאחר הפגישה המשמעותית ההיא.
מקרה זה האחרון מביא אותי לשאלה מי היינו ללא הכאב? הכאב הוא ידידנו ההישרדותי. הוא מאפשר לנו לדעת מתי משהו בגופנו זקוק להתייחסות, הוא אמצעי עבורנו להגן על עצמנו מפני סכנות, והוא מורה נבוכים כאשר אנו סובלים ממנו כביטוי למצב נפשי כאוב. לעיתים רבות נדרש אומץ לא פחות גדול ואולי אף גדול יותר, לבחור בפרידה מהכאב. ולעיתים ניתן ליצור דרך נוספת ללא ביטול הדרך הקודמת, אלא פשוט אלטרנטיבה נוספת לאיך לחוות דברים. כמטאפורה לדברים, עולה בדעתי ציור מפורסם בשם ״השגרירים״ משנת 1533 שצוייר בידי הנס הולביין הצעיר (תמונת הציור מצורפת באדיבות ויקיפדיה). הרבה דברים מרתקים בציור הזה, אבל בזכות הכתם האלכסוני שניראה כאילו הודבק בפוטושופ גרוע בתחתית הציור, שהוא עלה בדעתי. כתם זה מצוייר בפרספקטיבה צידית וכאשר מביטים בו מהנקודה הנכונה רואים שמצויירת בו גולגולת. כי כפי שהכאב נתפס ביומיום שלנו כהפרעה שמלכלכת את חוויות החיים, כאשר הוא מקבל את נקודת המבט לה הוא זקוק, הוא לפתע הופך למשהו בר משמעות וחשוב לחיים.
ויליאם ליבינגסטון הוא נתורופת ומתקשר רפואי.
יכולותיו רבות ומגוונות, והוא בעל ניסיון עתיר-שנים בריפוי כאב. גישתו לכאב שונה מזו שכתבתי עליה כאן אבל מאחר והמאמר הזה עוסק בנושא הכאב, הרגשתי שנכון להכיר לכם אופציה נוספת. הוא כותב:
״כאשר פגשתי את בארב, היא חוותה כאבים אקוטיים בעצם החזה. חודש לפני כן, היא עברה ניתוח לסרטן השד בשד השמאלי ועברה הרחבת רקמות בתפירה לעצם. מסתבר שהיא גם סבלה ממיגרנות במשך כ-25 שנים. כתוצאה מכך היא היתה בסטרס עמוק״.
ויליאם העביר אנרגיית ריפוי (הילינג) מרחוק. הוא גם צייד אותה במוזיקה בעלת תדרים מרפאים עבור מיגרנות, כאבי צוואר וכתפיים, וכאבים שלאחר ניתוח. היא הקשיבה למוזיקה בריפיט (ב- loop) וגם איפשר לה לנגן אותה ללא קול ליד מיטתה בלילה.
בארב מספרת:
״כל הכאבים שלי נעלמו, וכבונוס, גם רמת המתח שלי ירדה. התעוררתי כבר למחרת ללא כאב. ושוב לילה של הקשבה איפשר לי להתעורר למצב ללא כאבים.
ומאז אני לא חווה יותר כאבים באיזור הניתוח וגם לא כאבי ראש. ממשיכה לנגן את המוזיקה ללא קול בכל לילה אחת לשבועיים. כולי מלאת הערכה והוקרת. מודה להזדמנות לחוות את יכולות הריפוי של ויליאם״.
לקריאת מאמרו המלא של ויליאם על כאב וליצירת קשר איתו, לחצו כאן
בקליניקות שלי בטבעון ובתל אביב, אני עוסקת גם בנושא הכאב הפיזי והנפשי. ההתמחויות שלי באימון רגשי וב-NLP נעות סביב מקורות שונים לכאב ומאפשרות מתן מענה, ריפוי וצמיחה חדשה מתוך הכאב.
מוזמנים ליצור קשר
טלפון: 0547895257
מייל: ayelet@Joystrings.net
פייסבוק
אינסטגרם
בתפילה לריפוי הכאבים של כולנו
נשתמע בפרקים הבאים של המדור
איילת לרמן