פרשת שמות
פרשת שמות מתחילה "וקם פרעה אשר לא ידע את יוסף", מי כבר לא ידע והכיר את יוסף בכל ממלכת מצריים.
"ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד",
"ויקום מלך חדש על מצריים, אשר לא ידע את יוסף, ויאומר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, הבה נתחכמה לו וישימו עליו שרי מיסים, וימררו את חייהם בעבודה קשה".
בהמשך אנו קוראים בפרשה על שיעבוד בני ישראל וגזירות פרעה, על הולדת משה ולקיחתו לבית פרעה, משה הורג איש מצרי ובורח למדין, השם מתגלה למשה בסנה,
ולבסוף משה נשלח לפרעה למסור את דבר השם "שלח את עמי".
פרעה החליט לשכוח את כל הטובות שהוא זכה להן מידי יוסף.
הכל החל בהגעת בני יעקב למצריים, כי כבד הרעב בארץ כנען, לאחר מכן חלומו של פרעה, והפירוש של יוסף לחלום, שהציל את כל מצריים ואפילו את כל העולם מחרפת רעב מאד גדולה.
נכון שיוסף בפרשו את חלום פרעה, חזה בשבע שנים טובות ושבע שנים קשות.
השנתיים הרשונות של הרעב היו קשות מנשוא, ומהרגע שיעקב הגיע למצריים, ודרך על אדמת מצריים נפסק הרעב, כאילו משהו משמיים השתנה.
בני יעקב ואביהם יעקב מגיעים למצריים לשבור את הרעב שבארץ כנען עד יעבור זעם.
המשפחה מוזמנת לארמונו של פרעה, פרעה מתעניין בשלומם ושואל למעשיהם,
"ויאומר פרעה אליהם מה מעשיכם", והם עונים לו "לגור בארץ באנו, כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך, כי כבד הרעב בארץ כנען".
בסך הכל יעקב ובניו רוצים לשרוד את החיים בימים קשים, ולגור באופן אירעיי זמני עד שהמצב בארץ כנען ישתפר.
הם אומרים לפרעה תאמין לנו אין לנו מה לחפש כאן, ברגע שהמצב בארץ כנען ישתפר אנו חוזרים לארץ כנען.
מלך פרעה מעניק לבני ישראל, את הזכות לגור ולשרוד, והיהודים לאט לאט מתרגלים למצב, והמגורים האירעיים הופכים למגורי קבע, בני ישראל לא ידעו מתי להרים את הרגליים ולעזוב את מצריים ולחזור לארצם לארץ כנען.
המצב הכלכלי בארץ מצריים משתפר, וממצב של השרדות הופכת המשפחה המורחבת של בני יעקב, למשפחת בני ישראל, לאימפריה דמוגרפית וכלכלית עד כי הארץ מלאה מהם.
התושבים האחרים של ארץ מצריים רואים לנגד עינייהם, את מצבם העגום שלהם, ולעומתם את מצבם של בני ישראל, שהגיעו רק למגורים זמניים, פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, ותמלא הארץ אותם.
לבני ישראל בארץ מצריים הכל היה כל כך טוב, אבל לא לעולם חוסן, ובני ישראל למדו זאת בדרך הקשה.
יום אחד קם מלך חדש, וכל מה שהיה נשכח כהרף עיין, "מאיגרה רמה לבירכה מיקטה".
למעשה דפוס החיים הזה מלווה את עם ישראל לאורך כל הדורות שלו, שמתחיל בצורה טובה בכל גלות וגלות שאליה העם הגיע, ולאחר זמן שעם ישראל חשב שהוא הגיע לפריה לרבייה, ולעוצמה רוחנית וכלכלית, תמיד קם על עם ישראל איזשהו מישהו שהעיר את עם ישראל בדרך קשה ולמאבקי השרדות, עד לשוב עם ישראל לארץ כנען, לאחר 2000 שנות גלות.
פרשת שמות היא תחילתו של ספר חדש בחמשת חומשי התורה.
ספר בראשית עסק בראשית העולם, וספר שמות עוסק בראשית האומה היהודית,
כאשר האומה שלנו נולדת מתוך חוויה של צער, של גלות, ושל השפלה.
נשאלת השאלה למה האומה שלנו נולדת מתוך החוויה הזאת?
התשובה לשאלה הזאת היא, שהתורה רוצה לחנך את עם ישראל, לרגישות מוסרית מיוחדת, לגר ליתום ולאלמנה, והמשפט "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצריים,
ואתם ידעתם מצבו של גר, כי גרים הייתם", מופיע בתורה 36 פעמים,
ועל כן החוויה הראשונה שלנו כעם, היא חוויה של עבדות, של שפלות, של נמיכות קומה, בכדי שכאשר אנו נהייה בעלי הכוח, אנו נדע איך להתייחס לגר ליתום ולאלמנה,
ולעובד הזר שאין לו זכויות.
בהמשך הפרשה אלוהים אומר למשה, "אתה אל תהייה מוטרד אני לא אתן לפרעה לעשות את הדבר הנכון, וכך אני אהלום בו, ואעניש אותו עוד יותר בחומרה".
הרמב"ם מפרש את המשפט הזה, כרעיון הבסיסי ביותר של הבחירה החופשית,
בכך שאלוהים אומר שפרעה הוא זה הממשיך להתערב, ועל כן הוא יקבל את המכות.
איפה פה הבחירה החופשית?
מה שהתורה מראה שבחמשת המכות הראשונות שעליהן נקרא בפרשה הבאה,
כתוב שפרעה הוא זה המכביד את ליבו, ורק בחמש המכות האחרונות, השם הוא זה שמכביד את ליבו.
זאת אומרת, שיש לאדם בחירה חופשית עד לשלב שבו הוא כל כך מרושע, ושהוא כל כך נכנס לתוך איזשהו מסלול שולי, שגורם לו לאבד את הבחירה החופשית שלו.
לאחר שפרעה בעצמו בחר ברשע, הוא כבר נעשה תקוע בתוך זה, ועל כן נשללת ממנו הבחירה לחזור מהדרך הזאת, והוא משלם על מעשיו.
ספר שמות הוא ספר של עם משועבד, עם העבדים העבריים.
ספר שמות מתאר את מצבו של עם ישראל, לאחר ירידת משפחת יעקב למצריים כמשפחה המונה 70 נפש, וממנה הפכנו להיות עם רב, עם בני ישראל רב ועצום, פרינו ורבינו ומילאנו את כל אדמת מצריים, והתוצאה שהמצרים החלו לשנוא ובהמשך אף לדכא אותנו
את בני ישראל.
פרשת שמות עוסקת במצב הקשה מנשוא שאליו הגיע עם ישראל במצריים,
למצב של איזושהי נציבות של עבדות, ולמצב של אל פי-פחת.
פרשת שמות היא פרשה המספרת על המהפך שבני ישראל עשו בחייהם, ממצב של היותם למטה למטה בתהומות החושך, ולהבאת האור מחדש בחייהם.
המהפך הזה מתחיל עם האורות של המיילדות, לידת משה ו-"ויהי אור" השלכת משה ליאור בתיבה, ולאחר מכן משיית משה מן היאור על ידי בת פרעה,
והבאתו לארמונו של פרעה מלך מצריים, לאחר מכן בשורת הסנה שבה האלוהים אומר למשה, אני שולח אותך, לעמוד מול פרעה מלך מצריים, בכדי להוציא את עם ישראל
מתוך העבדות שלו במצריים.
פרשת שמות מספרת לנו, על תבנית עולמית של עם משועבד, היוצא בכוח עצמו, בכוח התודעה שלו, ובכוח הנהגה משלו, יוצא לחיים חדשים.
פרשת שמות מביאה אותנו להבין, שאם עם ישראל היה ממשיך לתת לטבע האדם להלך עליו, הוא היה נקבר במצריים, מכיוון שעם ישראל היה בתרדמת כה עמוקה, שלא הייתה לו כל יחולת להבריא את עצמו, ולעורר את עצמו לגאולה מהמצב
של תהומות החושך.
עם ישראל היה זקוק לבריאה של משהו שיעורר אותו מהתרדמת העמוקה, ולידת משה בישרה על תחילת ה-"ויהי אור לעם ישראל", שהביא עימו עם הזמן ליציאת בני ישראל ועם ישראל ממצריים.
בני ישראל ועם ישראל חיו במצריים באיזושהי אשליה שהמיצרים אוהבים אותם,
שהם רצויים, והם הרגישו במצריים כבית שלהם.
כאמור בני ישראל חיו במצריים חיים של נוחות "על סיר הבשר", ולא היו מודעים לשנאה הרבה שתושבי מצריים מפתחים כלפיהם, ומאיגרא רמה הם הגיעו לבירכא מיקטא.
היה צריך לקרות משהו שיזעזע ויעיר את בני ישראל מהתרדמת שלהם,
המשהו הזה היה לידת משה, שבא לאוויר העולם על מנת לגאול את עם ישראל מהמצב של העבדות וההשפלה שלו בארץ מצריים.
משה הוא האדם ההופך להיות לסמל לעם ישראל ולעולם כולו, לזה המשחרר את העבדים והמשועבדים, מהנשמה ומהמנטליות של העבדות והשיעבוד.
משה מצליח לחולל מהפכה בחיי בני ישראל ועם ישראל, המהווה סמל לאומות המאוחדות, לעמי אפריקה, וכסמל לכל מי החי בתנאים של שיעבוד, לראות את האפשרות לצאת מהשיעבוד לחרות ולעצמאות.
משה נקרא בשמו משה, על ידי בת פרעה, שהיא עצמה הייתה איזשהו אור שבקע מתוך הארמון החשוך של פרעה מלך מצריים, ומתוך האימפריה המיצרית המעבידה והעושקת הזאת, פתאום צומחת לפלא מתחת לעיניים של פרעה, צומחת לה בת פרעה יפהיפיה, הרואה תיבה ביאור ובתוך התיבה היא רואה תינוק בוכה, והיא מושיטה את ידה ואוספת את התינוק מהיאור אל חיקה.
זהו תיאור כה עדין וכה מאיר בתוך החושך של ממלכת מצריים.
בת פרעה קוראת לילד שהיא משתה מהיאור משה.
חז"ל אומרים, שאם בת פרעה משתה את משה מהיאור, היא זו שעשתה את המעשה הפעיל, ומשה היה הסביל במעשה, הוא הרי היה תינוק בוכה.
למעשה בת פרעה הייתה צריכה לקרוא לילד הזה משוי, כי היא משתה אותו מהיאור,
והילד היה משוי.
אבל בת פרעה קוראת לילד הזה משה, ובכך היא צורבת לו בתוך התודעה של השם שלו, את האחריות שהיא מבקשת לגלגל ממנה אליו.
האומרת לילד משה, כשם שאני משיתי אותך וגאלתי אותך ממימי היאור, מכאן ואילך אני מצפה שאתה תהיה המושה, אתה תושיט את ידך, אתה תיפקח את עינך, תיקח אחריות, ותיפתח רגישות, וזה מה שיוצא מהילד שבת פרעה קראה לו משה.
משה יוצא מארמון פרעה מלך מצריים, ולוקח אחריות על כל סביבתו, ובכוח זה הוא נבחר להיות המנהיג של בני ישראל ושל עם ישראל במצריים.
משה ניחן גם בענווה רבה, כאשר באה אליו בשורת השליחות, כאשר האלוהים בא אליו בסנה הבוער ואומר לו, "לכה ואשרך", אומר לו משה בתגובה אינטואיטיבית, מי אנוכי, אני שליח לגאול עם?.
משה מראה במעמד הזה את המודעות הרבה המצויה בו, שעל מנת להנהיג עם, יש לראות
שזה טיפה יכול להיות גדול עליך.
הפרשה מראה שבכדי להנהיג, בכדי לתקן משהו, ובכדי להביא לשינוי משמעותי בחיים,
הפחד שאולי זה גדול עליך, זהו אולי המפתח שנותנת לנו פרשת שמות, לכל אדם שרוצה להנהיג ולקחת אחריות על סביבתו, ועל אחת כמה וכמה למי שהולך להאיר לעולם כולו
את האור, מתוך תודעה של שליחות ותיקון.
זה לא סתם כך שהאלוהים הטיל את השליחות העצומה של הוצאת בני ישראל ממצריים,
שכפי הנראה היה האירוע המכונן ביותר בתולדות עם ישראל,
על משה, שהעיד גם על עצמו שהוא כבד פה וכבד לשון, ושהוא אדם מאד צנוע ועניו.
בתלמוד נאמר "שאין חבוש מוציא עצמו מבית אסורים", שמשמעותו שמי שהיה אי-פעם עבד, לא יכול לצאת בעצמו מהעבדות, ומשה אף פעם לא היה עבד.
לשם הוצאת בני ישראל מעבדותם במצריים, ובכדי לגלגל אותם לתודעה של חרות, היה צורך באדם שהנשמה שלו היא נשמה של בן-חורין, וכזה היה משה.
הדמות הצנועה והענווה של משה, באה לומר לעולם כולו, שלצד האנשים בעלי הבטחון הכלכלי, שחייהם מוצלחים ומשגשגים, ישנם גם אנשים שדרכם לא צלחה להם בחיים,
ובכדי להנהיג עם, על המנהיגים של כל עם ועם להבין מהי ענווה,
מה זה להיות תלוי במישהו אחר, וכזה היה משה.
משה הצנוע והעניו, ידע שאין בכוחו להוציא לפועל את השליחות של הוצאת בני ישראל ממצרים לבדו, והוא ביקש את עזרתם של אהרון ומרים, וגם האלוהים אומר לו אני אהיה איתך.
היכולת הזאת של משה, להכיר בחלקיות, שהוא חלק ממשהו ושהוא לא השלם, מאפשרת לו להביא לידי מימוש את הרצון שלו לגאול את בני ישראל מהעבדות והשיעבוד,
ולהוציאם מארץ מצריים לחרותם.
משה מבין מהי חרות, והוא אדם היכול להנהיג ולהוביל את עם ישראל מעבדות לחרות, אבל הוא מבין ויודע שהוא חלק מהתהליך של הוצאת בני ישראל מהשיעבוד במצרים לחירותם בארץ כנען.
המודעות הזאת היא זו המאפשרת למשה לחולל את המהפכה של בני ישראל ולצאת לחופשי מפרעה מלך מצריים.
זה לא פלא שהאלוהים בורא העולם, בחר במשה כמנהיג עם ישראל, כי משה התגלה כמנהיג שכל טובתו היא טובת עמו עם ישראל, והוא אדם שלא עוסק בעצמו ובאגו שלו,
אלא בראש ובראשונה עוסק בעמו בעם ישראל, והאלוהים ידע שמשה יעמוד בציפיות שלו ממנו, ושרק המשימה של הוצאת עם ישראל מעבדות לחרות תעמוד בפניו, ועל כן האלוהים בוחר במשה כמנהיג של עם ישראל באותם הימים.
אכן כאשר משה מופיע בפעם הראשונה בפני פרעה, פרעה מבין שעומד מולו מישהו שהוא לא עבד, ושהעומד מולו הוא אדם המצליח לחשוב על חרות, והפתרון של פרעה לכך
שהוא אומר למשה, " תכבד העבודה לאנשים ויעשו אותה, ואל יישבו בדברי שקר",
אם יש להם זמן לחשוב על איזושהי מהפכה של מרד ושל חרות, סימן שהם לא עובדים מספיק קשה, ותכבד עליהם העבודה, ופרעה משנה את פרוטוקול העבודה , ומצווה על
בני ישראל לקושש תבן ולעשות ממנו לבנים שזו עבודה קשה מנשוא.
רוחו של משה נופלת עליו, והוא ניגש לשולחו אל האלוהים, ואומר לו "מאז באתי לדבר אל פרעה רק הורע לעם הזה, למה זה שלחתני, אני רק מזיק, אני לא מועיל".
התודעה הזאת של משה, שהוא עבד של העם, וכל מה שהוא עושה זה לטובת העם שלו, ואם מה שהוא עושה זה מקלקל ולא מועיל, אז בשביל מה.
משה מקבל את התשובה לשאלתו בפרשה הבאה בפרשת וירא, שבה הקדוש ברוך הוא, משרטט למשה את התוכנית הגדולה של גאולת עם ישראל מידי פרעה מלך מצריים,
את משך הזמן, ולאן בני ישראל יילכו, זה יילך לאט, ומשה הצרוב בתוך תודעת השליחות של הוצאת בני ישראל ממצרים מעבדות לחרות, הוא לא רק מורה אלא גם דגל לכל לומדי התורה של התפוצות ומדינת ישראל, אלא אל העולם כולו נושא את עינייו אל האיש הזה,
כבד הפה וכבד הלשון והעניו הזה, ואומרים עם אדם כזה אפשר להאיר את העולם כולו.
משה יוצא מארמון פרעה, רק בכדי לגלות ולהתחבר לסבל עמו, והוא מסתבך בהגנה על האיש העיברי הורג את המיצרי שהיכה את האיש העיברי, ובורח למדבר למדיין.
מדבר מדיין מאפשר למשה את השקט ואת ההתבוננות לתוך הפנימיות שלו, ולבחון מהו החזון האמיתי שלו, האם להיות מנהיג עם ישראל, או להיות משהו אחר.
משה בהיותו במדבר מדיין, לא רק מתבודד ובוחן את דרכו, הוא גם מסייע לבנות כוהן מדיין ומשקה את צאונן, וגם סר מדרכו בכדי לראות מה יש בצידי הדרך.
משה מבקש לראות לא רק מה שנראה כברור מאליו, אלא גם מה שיש בצידי הדרך.
לראות את מה שמזמן לו היקום, ולא רק ללכת בדרך השיגרה, ומשה מגלה את הסנה הבוער, ושומע את הקול האומר לו "של נעלייך מעל רגלייך",
האומר למשה הסר את מה שנועל ומקבע אותך, ושם תמצא את התשובה, האם להיות המנהיג של עם ישראל, או להיות משהו אחר, והוא בוחר להיות המנהיג של עם ישראל, והשקט של מדבר מדיין מאפשר למשה להכשיר את עצמו לשליחות הגדולה יותר מכל שלו, של שחרור בני ישראל משיעבוד פרעה מלך מצריים והחזרת בני ישראל לארצם לארץ כנען.
באהבה ישראל רוזבסקי-רז
מטפל אנרגטי הוליסטי
טלפון בבית 04-9897717, טלפון נייד 054-6747717
מייל israel.raz9@gmail.com
