אהבת ט"ו בשבט
זה התחיל בתערובת החושית של ידי שחורות מאדמה, אחרי המאמץ לשתול תינוק שתיל יציב וישר, מרשרשות בשקית נייר, הטומנת בתוכה ממתקים שונים מהרגיל – דבלה, חרוב, צימוק – כאלה שעסיסם דביק, ניגר לאט, ממתיק את הזמן... הייתי אז ילדה, ועדיין אני אוהבת את ט"ו בשבט.