"אמנות לא תמיד צריכה לשעשע את הצופה, זה לא תפקידה הראשוני" אומרת שירה בן יואב, רקדנית ומובילה בקבוצת אימפרוביזציה ומסכמת שנתיים ראשונות של עבודה משותפת.
מזה כשנתיים מתגבשת לה קבוצת אנסמבל אימפרוביזציה בתנועה ומחול, במרכז הקהילתי של רמת טבעון. בשבת האחרונה, התקיים אירוע משולב בין סדנה - מפגש עם עולם האלתור בתנועה, לבין מופע- קטעים מעבודות אישיות שלנו חברי האנסמבל ולבסוף שיחה אודות תהליכי יצירה במחול.
"היה מרגש לראות שהמשתתפים בסדנה העזו לפגוש חלקים מעצמם במסגרת קבוצתית ואפשרו לעצמם להיות במקומות חשופים שמתוכם נוצרת אמנות אמיתית, יצירה כנה" מסכמם שירה בין יואב רקדנית ומובילה בקבוצה "המחול ככלי מאפשר לחברי הקבוצה להתחבר למקומות רגשיים עמוקים בתוכנו ולעבור תהליכים פנימיים משמעותיים בזמן קצר".
את המופע, ליווה איש סאונד ומוזיקאי מוכשר Rune Abro שחיבר ברגישות בין קטעי הטקסט האישיים שכל אחד כתב. המופע התבסס על הטקסטים שכתבו, חברי האנסמבל לאורך השנה. חלק מהטקסטים הוקראו בזמן המופע וחלקם הוקלטו מראש. הן הקהל והן חברי הקבוצה הרגישו שהחיבור בין התנועה המופשטת מטבעה לבין המילה המוסיפה לה משמעות הוגשו לצופה באופן בו הן משלימות אחת את השנייה ויוצרות משמעויות חדשות. הטקסטים שיקפו סיפורים ומצבים של מציאות מתוך החיים האישיים של כל אחד מחברי הקבוצה ועסקו בהתמודדויות לא פשוטות ובכמיהות הפנימיות. הנושאים נעו בין הורות, לנכות, לזוגיות ולהתפתחות אישית ורוחנית.
בסוף המופע התקיימה שיחה אינטימית ומפרה עם הקהל שאפשרה לצופים לפגוש את האדם שמאחורי הריקוד והסיפור ולשוחח על החוויה של הבחירה להתבטא בשפת התנועה. הקהל שברובו הכיל אנשים שבעצמם רוקדים במסגרות שונות ומתעניינים בעולם התנועה הביע עניין רב ובעל משמעות שנשארת איתנו מאירוע מקסים. "אחת המסקנות שעלו בשיחה" מספרת בן יואב "היא שאמנות לא תמיד צריכה לשעשע את הצופה, זה לא תפקידה הראשוני. תפקידה המשמעותי הוא להפגיש את היוצר ואת הצופה עם מציאות באשר היא (גם את צדדיה הקשים והכואבים) מתוך עיניים רגישות ששואלות שאלות ועונות עליהן דרך הגוף במקום דרך הראש. הביטוי התנועתי נוגע בלב בצורה שעוקפת מנגנוני הגנה ונועצת חץ קטן וטוב שפותח לבבות. במובן זה, במחול כמו באמנויות נוספות קיימת הלגיטימציה לבטא כל תוכן או התנהגות שבהרבה מקרים במציאות או בחברה היא חסרה. ולכן ביכולת לבטא (ולהתבונן בביטוי) של כל תוכן ללא פחד מווטו או טאבו, לנפש נוצרת הזדמנות לנשום לרווחה ולנוח מהמאמץ האינסופי להציג תמיד פנים בהן "הכל בסדר" כלפי העצמי וגם החוצה לסביבה".
"זוהי רמת הכנות אליה כרקדנית ומורה למחול אני שואפת להגיע עם כל אדם דרך התנועה" מסכמת בן יואב "רמה של שחרור, קבלה ולגיטימציה לעסוק בכל נושא מעבר לכל פחד או הרגל".
* תמונות – מתנ"ס טבעון.
