ביקורת כלפי אחרים, ביקורת כלפי עצמנו, לפעמים אנו חשים שאחרים שופטים
אותנו. מאין היא מגיעה? ביקורת נובעת
ממחשבות שיפוטיות ומתוחזקת על ידי הוכחות הגיוניות.
בואו נודה בכך, התרבות שאנו חיים בה מבוססת ברובה על שכל והגיון. השכל
רוצה להבין, לדעת, לשלוט ולתייג. רובנו התחנכנו בבתי ספר שעודדו אותנו לחשוב ונתנו
לנו ציונים טובים כשחשבנו היטב. את המקצועות שמחברים לנפש ולרגשות קיצצו בהדרגה.
מחשבות רבות עוברות במוחנו בדקה. חלקן אומרות לנו מה לעשות ומניעות
אותנו לפעולה וחלקן מפעילות את רגשותינו. הבעיה היא שבתרבות של שכל לא מלמדים
אותנו איך להתמודד עם רגשות. רבים לא יודעים לזהות במדויק מה הם מרגישים ועוד פחות
יודעים מה לעשות עם רגשותיהם מכיוון שלרובנו לא היה מודל שהראה לנו כיצד להתמודד
בצורה בריאה עם רגשות: הסתירו מפנינו רגשות כדי להגן עלינו, התקשו להכיל את רגשותינו
או שראינו בוגר שאינו יודע להכיל את רגשותיו, חווינו ביקורת כאשר ביטאנו כעס, או
רגש אחר... בסופו של דבר רובנו למדנו לפחד מהרגשות שלנו.
חשוב להדגיש שכל הרגשות שלנו טבעיים. אם נילמד לקבלם כחלק מאיתנו מבלי
להזדהות איתם, נוכל לשפר את איכות חיינו באופן משמעותי. בואו נדמיין שהרגש הוא ילד שיש לנו אחריות כלפיו והוא זקוק
לחיבוק ולקבלה. אם נזדהה איתו הוא ירגיש לא מוגן ומפוחד. כשאנו מתייחסים אל הרגש
בתוכנו כאל ילד קטן, קל לנו יותר לאפשר לו להיות מבלי להגיב מתוכו. רגשות אינם
יכולים להזיק לנו, תגובות רגשיות לפעמים כן.
אם אני כועסת על מישהו ומגיבה בתוקפנות, יש סיכוי שהוא יתקיף אותי חזרה או יתרחק
ממני. כשאני לומדת להכיל את הכעס שלי אני יכולה לשים גבול בצורה תקיפה אך לא
תוקפנית.
אם אנו רוצים להפחית את הביקורת בעולם סביבנו, עלינו לפגוש את הביקורת
העצמית שלנו ואת האמונות המגבילות שלנו. מתחת לכל שיפוט וביקורת קיים רגש כמו פחד
או כאב. אם לא נאפשר לעצמנו לפגוש את הרגשות הללו, נתקשה לשחרר את הביקורת.
תלמידה בקורס שלי סיפרה על שיפוט שהיא חווה כלפי אנשים שתובעים תשומת
לב מוגזמת. היא מעולם לא הרשתה לעצמה לדבר יותר מדי מחשש לגזול את זמן הקבוצה. בשיחתנו
היא נזכרה שחוותה דחיה כואבת כשדרשה תשומת לב בילדותה. חשפנו אצלה גם פחד ילדי ולא
רציונלי שאחרים יקחו ממנה את כל תשומת הלב. כדי שהיא תוכל לעבור לתודעה בוגרת
שתאפשר לה להרגיש טוב גם כשאיננה מקבלת תשומת לב וגם כשהיא מאפשרת לעצמה להתבטא,
היה צורך לפני כן לזהות, להכיל, ולחבק את הפחד והכאב וללמד אותה לאהוב את הילדה שהאמינה
כי חוסר תשומת לב מאחרים משמעותו שהיא איננה ראויה לאהבה.
כשאנו לומדים להתייחס לרגשותינו כאל דבר טבעי, לומדים להכיל אותם
ולאפשר להם להיות, הרגשות יכולים לשמש מורי דרך חשובים במסע ההתפתחות שלנו. הפחתה
הדרגתית של ביקורת עצמית פותחת בפנינו דלת לריפוי.
הכותבת היא פסיכולוגית המטפלת באופן פרטני וזוגי בגישה הוליסטית, מנחה
קבוצות התפתחות אישית וגשטלט ומלמדת פסיכותרפיה הוליסטית למטפלים.
054-4843755 04-9869671
לפרטים ולמאמרים
נוספים חפשו בגוגל או בפייסבוק : נעה הגלילי – פסיכולוגיה הוליסטית
