אמיצה

יש סרטים שמוציאים להם מידי פעם חידושים או סרטי המשך שלקח המון שנים להגיע אליהם, חברת דיסני בשנים האחרונות עושה את זה הרבה מאוד, ויש כאלו שיאמרו יותר מידי, אבל באמת ההידבקות הזו על נוסטלגיה של הדורות הקודמים המטרה שלה היא לעניין קהל בוגר יותר או מהצד השני שדור המבוגרים ירצה להראות לילדים שלהם את מה שהם ראו בעצמם בעבר ושתהיה להם שפה משותפת ובעיני זה דבר ממש ראוי.

אני זוכר כשהייתי ילד צעיר היה לנו בספרייה את הקומיקסים של אסטריקס בעברית, והיו כמה כרכים שחרשתי עליהם כל הזמן. אלו היו הספרים שאני חושב שקראתי או הסתכלתי עליהם הכי הרבה פעמים, וזה פשוט היה כיף צרוף.

יש סרטים שהם קלאסיקות, שהם כל כך טובים ומספרים סיפור משובח, שלא נס ליחם גם אחרי הרבה שנים. בדרך כלל סרטים שכאלו פחות מעניינים אותי, אבל מידי פעם אני צופה באחד כזה במיוחד כדי להכיר גם דברים אחרים שלא רק מהז'אנרים המועדפים עלי (אקשן, מד"ב, פנטזיה) 

אני אוהב לצפות בסרטים מצוירים, אני זוכר בתור ילד צעיר להורים שלי הייתה מגירה מלאה בסרטי וידאו של דיסני ועוד כל מיני, והיינו צופים מלא בוידאו בסרטים והיינו לומדים את השירים בעל פה וזה נשאר לנו בתור נוסטלגיה נפלאה עד היום.

כל שנה אני בוחר לעצמי סרט או ספר לכבוד יום השואה הקדוש הזה ולכבוד זכרון השואה, ובכל שנה אני מחפש לשמוע עוד סיפור, לראות עוד חוויות אישיות של יהודים ו.או של אנשים מתקופת השואה.

הסיפורים האלו נותנים לנו כוח היום, לראות את השואה והזוועות שהיו בה בעין אישית והם מחברים אותנו אל העבר שלנו כעם יהודי ואל ההיסטוריה שלנו במשקפיים אישיות. בכל סיפור שאני מוסיף אני מרגיש שאני מוסיף חלק קטן לזכרון הקולקטיבי שלנו וזה נותן לי תחושה של שייכות לעם הנפלא שלנו.

את הסיפור של וילהלם טל ראיתי בתור נער בסדרה מופלאה שנקראה חץ וקשת, ואני ממש זוכר שזה היה מוצג בתקופת הקיץ וכל יום שידרו פרק, וממש עקבתי אחריה בדריכות וזה היה פשוט מדהים. 

אני אוהב לצפות בסרטים של דיסני, אהבתי לצפות בהם בתור ילד וגם היום בתור מבוגר זו חוויה מרגשת ומהנה (בעיקר לטובים שבהם כמובן). מידי פעם אני מתיישב לצפות בסרט דיסני לבד, בלי הילדים, בלילה, כשזה הזמן שלי בשקט ובוחר לצפות לי בנחת ולבד בסרט של דיסני כדי שאוכל להיות חופשי כי אני לבד ולא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד אחר שצופה איתי (כי אני לבד, כבר אמרתי, לא?)

אני אוהב לקרוא ספרי פנטזיה ומד"ב, אלו שני הז'אנרים המועדפים עליי כבר הרבה מאוד שנים. אני זוכר כשהייתי ילד צעיר ההורים שלי נתנו לי לקרוא את סדרת נרניה, וקצת אחרי גם את ההוביט הלבן בתרגום של עמנואל לוטם, ובגיל בר מצווה נתנו לי לקרוא את שר הטבעות, ובעצם שני אלו היו מה שהכניס אותי לעולמות הפנטזיה.