"שלום כתה א", הוא משפט שגור בפינו והכוונה בעיקר, הכנת
הילדים הצעירים ל-12 שנות לימוד....
ברשותכם אקח זאת לצד של הכנת שנת לימודים חדשה, ובעצם כל ילד, במיוחד
הצעירים, מתרגש לקראת שנת הלימודים החדשה וכאן יש לפעמים דילמה.
אם מי אני הולך לקנות ומה?. הילדים חיים את החיים, ודי ברור שזו
הזדמנות נהדרת להווי משפחתי סביב מה, היכן וכמה לקנות. רק שהמציאות לא פעם שונה.
במשפחות שבהם זו זוגיות רגילה וראשונה, לא פעם אבא או אמא טרודים בענייני עבודה,
ואז רק אחד מבני הזוג מתפנה. כאן לא פעם מתחיל וויכוח מי ייסע ומה לקנות. אם זה
הבעל, יש לא פעם כשחוזרים מהקניות, וויכוח
למה קניתם כך ולא אחרת, ולמה קניתם בחנות X ולא בחנות Y. אם אלה זוגות פרק- ב, כאן יש כאן סיפור אחר.
מי מבני הזוג קונה מה, האם זה כלול בדמי המזונות, או מעבר להם?, האם קונים יחד או
לחוד?. מי קנה יותר, אבא או אמא.
בכל מה שכתבתי, המרכז הוא הילד, או הילדים. הם ערים לוויכוחים, הם
מפרשים אצלם בראש את הפירוש שלהם, ולא פעם, במקום "שלום כתה א", כמשל
לאנרגיה חיובית וכייפית, זה נהפך לסוג של "עונש" עבור הילד. זה לא בנעשה
בכייף, זה כבר לא בילוי והילד מרגיש לא רצוי, חושש, ער לויכוחים ועוד דברים שהם
מיותרים.
מציע לכם כבר היום, להחליט מה קונים, מי קונה ומתי, שתפו את הילדים
שידעו ולא יפתחו חלומות ויתאכזבו. חלקו בניכם את הקניות, אם כי האפשרות ללכת יחד
היא המועדפת והכי חשוב, וודאו שהילדים רואים בזה חוויה כייפית ולא מעמסה רגשית.
בברכה ויום טוב
