נפתחה תערוכת איק-בנו-ארצה בגלריית האמנים במתנ"ס
טבעון בהשתתפות עשרות מוזמנים ודוד אריאלי - ראש מועצת קרית טבעון.
אמנות
עיצוב סידורי פרחים לפינה מיוחדת בבית התפתחה ביפן תחת השם איקבנה. הפרחים והכלים
שבהם סודרו יצרו מכלול סביבתי שבו איזון צבעוני, צורני וחומרי מאורגנים
בהרמוניה מתוחה המשקפת את הטבע ואת פילוסופיית הזן. התערוכה החדשה בגלריה שואפת
לבדוק את אפשרות התאמת תפיסה זו למציאות הישראלית הנתונה להשפעות מקומיות
וגלובליות המאיימות על הסביבה ובו בעת מציעות יחסים חדשים בקשר בין האדם לטבע.
מסורת
האיקבנה מכילה אוצר בלום של אפשרויות לייצוג אלמנטים מנוגדים . יש בתערוכה עבודות
שמתייחסות ל"מיתוסים" מכוננים בתרבות הישראלית אשר תוך כדי ייצוג או
פירוק האלמנטים המרכיבים את המיתוס מציבות סתירה חזותית ורעיונית לפני הצופה .
התוצאה מפריכה את אמתותם ה"נצחית".
התערוכה
הקבוצית המוצגת בגלרייה, בהשתתפות 14 אמנים שונים ומגוונים, מציגה אובייקטים
המוצבים בחלל ומייצרים "מקום"
דינאמי שמנסה לנסח את עבודת האמנות כמראה, כמשקפת וחוקרת הלכי הרוח, כפועלת מחוץ
למסחריות מעצם נוכחותה בהקשר המקומי הקהילתי, הדיאלוגי וההטרוגני.
ה"מקום"
הופך בתערוכה לאישי, פרטי וקרוב. הוא לא נתון ספציפי, שאפשר לתת לו נקודת ציון,
שאפשר לבוא וללכת ממנו, לשבת אצלו ולתחום אותו. אלא הוא מרחב היסטורי, תרבותי,
רגשי שמכיל את הגיאוגרפיה ואת הביוגרפיה
של האמנים .
רוח
ה"מקום" שמאתגרת את תפיסת הטבע כיפה וירוק לעד, כקם לתחיה על אף פגיעות,
כמשאב בלתי מתכלה מופיעה במספר עבודות באופן של היעדרות
,צחיחות, יובש , חלודה וסדקים.זו כוללת גם את מופע הקוצים בתערוכה (הראוי לדיון
יותר ארוך), שבו ההקשר בין הקוץ כמייצג מקומיות, ארעיות , סבל פיזי ונפשי מלווה
אותנו מאז צליבתו של ישו ואולי אפילו לפני כן.
מסורת
האיקבנה שעוסקת ב"החייאת" פרחים שנקטפו מאפשרת לנו לראות מבעד לנושאים
הכואבים את האהבה ל"מקום" העולה מתוך עבודות האמנות.
אוצרת
התערוכה - עפרה עמיקם. פתוח מידי יום במתנ"ס קרית טבעון. רחוב הדגניות 12 ,
קרית טבעון.
